Ni No Kuni- Wrath of the White Witch
שם: ני נו קוני, העולם הנוסף, ני נו קוני- שיקוקו נו מאדושי (גרסאת הדיאס)
הפקה: Level 5, סטודיו ג'יבלימפיצה: לבל פייב (יפן), נאמקו באנדאי (אירופה ואמריקה)
דירוג גילאים: 12 אצל PEGI בעוד שאצל ESRB הדירוג הוא E+ (גילאי 10 ומעלה)
תאריך יציאה: 17 לנובמבר 2011 (יפן), 22 לינואר 2013 (אמריקה), 1 לפברואר 2013 (אירופה)
פלטפורמה: PS3
ז'אנרים: JRPG, עולם פתוח
אי שם ב2010 יצא לו
משחק לדיאס, הוא נקרא ני נו קוני ו.... הוא נוצר בידי שיתוף פעולה של לבל פייב
ו... סטודיו ג'יבלי. המשחק הזה די היה הצלחה ביפן, ובעקבותו יצאה שנה לאחר מכן,
גרסאת רימייק שלו לפס3 שגם זכתה להצלחה. שנתיים אח"כ נאמקו באנדאי החליטו
סופסוף לתרגם את המשחק, ונראה שהעולם ממש אהב את המשחק, ואני בין אלו שאהבו את
המשחק. המשחק מכר מס' עותקים נהדר של למעלה ממיליון וחצי. משום מה במערב שינו את
השמות לכל הדמיות מלבד אוליבר. כך מארו הפכה לאסת'ר, שיזוקו לדריפי, ג'יירו
לסווין, לארס למארקיסן, ג'אבו לשאדאר, וריינס לקאסופיה. גם שמות שהיו אנגליים
במקור קיבלו שינוי שם, כגון שרי שהפכה למירת'י.
מי שמכיר אותי, יודע
שאני לא סובל את סטודיו ג'יבלי. לא נהניתי מאף אחד מהסרטים שלהם, וכמה היו זוועה
לחלוטין. פום פוקו היה סרט אידיוטי ונוראי. טונארי נו יאמדה היה סרט משעמם למוות
שלא קרה בו פאקינג שום דבר. טוטורו... השתעממתי למוות, אבל היי, לפחות סנורלקס
מפוקימון בוסס עליו (!). הוול היה סרט סביר למדיי, וכך גם המסע המופלא. טוב לפחות
ניסיתי לראות את מה שמגדירים אותו כסרט הכי טוב של ג'יבלי, מנונוקה הימה כדי באמת
לגבש דעה סופית עליהם. כי... אם לא ראיתי את הדבר הכי טוב שלהם, האם באמת יש לי את
הזכות להגיד שהם גרועים? (כן יש לי כי 5 סרטים משעממים זה מספיק רע) בכל מקרה
התוצאה היא... אכזבה, פשוט אכזבה. השתעממתי למוות מהסרט הזה. טוב אין לי באמת ממה
להתאכזב מהם, כי הם תמיד היו כך. נראה שהדעה שלי על ג'יבלי היא נטו אכזבה וראיית
אוברייטד מוחלט מהם. או שלא?! כל זה משתנה כאשר שיחקתי בני נו קוני, שלא רק היה הדבר
האהוב עליי של ג'יבלי (למעשה היחיד שאהבתי של ג'יבלי), אלא גם היה אחד המשחקים הכי
טובים ששיחקתי אי פעם, שהביא עלילה מקסימה, עם דמיות מקסימות, ועם גיימפליי עוד
יותר מקסים.
הנושא הזה הוא ביקורת
לני נו קוני, על גרסאת הפלייסטיישן 3 שלו. גרסאת הדיאס לא יצאה במערב, כך שלא
ששיחקתי בה. אך יש לציין שהעלילה בשתי הגרסאות היא אותו הדבר, רק שבפס3 יש המשך
לסיום שלה בגרסאת הדיאס. אשתדל להימנע מכמה שיותר ספוילרים, אך אני אומר מראש,
מומלץ מאוד לקרוא את הביקורת, ועוד יותר לרכוש לעצמכם את המשחק לאחר הקריאה במידה
והשתכנעתם.
~עלילה~
הסיפור מתחיל בעיירה
הקטנה, מוטורביל ומספר על ילד בן 14 בשם אוליבר (למרות שמבחינת מראה, אופי ודיבוב
הוא מרגיש יותר כמו בן 10). אוליבר גר עם אימו החד הורית, אלי. לאחר כמה קטעי
סלייס אוף לייף, אוליבר וחברו מארק (פליפ בדיבוב האנגלי), מחליטים לנסות את
המכונית מירוץ הקטנה שבנו. אוליבר מארגן שאימו תלך לישון מוקדם באותו יום, ואז
הולך באמצע הלילה לפגוש את מארק (איזה פושע הוא). הוא ומארק מנסים את המכונית
שלהם. הולך להם לא רע עד שכמה חבל, המכונית נהרסת בזמן שאוליבר עליה, ואוליבר נופל
לנהר ועומד לטבוע (איזה טיפשים מי עושה ניסיון למכונית שלא יודעים מה היכולות שלה
ליד נהר). אלי מתעוררת באמצע הלילה ושמה לב שאוליבר אינו בבית, ויוצאת לחפש אותו.
היא מוצאת את אוליבר בנהר ויוצאת מיד להציל אותו, אך כאן הטרגדיה מתחילה. אמנם
אוליבר ניצל, אך בעקבות גופה וליבה החלש של אלי, היא מתה במקום, מול עיניו של
אוליבר, ושאר אנשי הערייה, שאם מעט טרחתם לדבר איתם בקטעי סלייס אוף לייף החופשיים
קודם לכן, תדעו שכולם מכירים אחד את השני שם, ומאוד קשורים זה לזה. ג'יבלי אף פעם
לא ריגשו אותי קודם, אבל כאן זה שונה. זה קטע אמנם מאוד בסיסי, אך גם כך מרגש
ועצוב. זה פשוט עשוי נהדר.
במשך כמה ימים מאז
המוות של אימו, אוליבר בוכה על מר גורלו. הוא מאוד קשור לאימו, ומסתגר בחדרו לבדו
לאחר שנשאר יתום לגמריי. שאר אנשי הערייה מטפלים בו באותו הזמן. לאחר זמן רב של
דכאון ובכי (מסיבות מובנות), הדמעות שלו נופלות על הבובה שאימו של אוליבר הביאה
לו. ממנה מתעורר יצור בשם שיזוקו (דריפי בדיבוב האנגלי). שיזוקו מסביר לאוליבר
שהוא היה כלוא כבובה, בעקבות הכישוף הנורא של המכשף ג'אבו (שאדאר בדיבוב האנגלי).
אוליבר היה מסוגל לשחרר אותו בגלל שהוא "בעל הלב הטהור". שיזוקו הוא דמות מאוד קומית, ועדיין לא מצליח
לעודד את אוליבר, עד שמסביר לו שיוכל להחזיר את אימו לחיים.
שיזוקו בא מעולם אחר
שנקרא "ני נו קוני", שם הוא אחת הפיות השליטות. כל אדם\ בעל חיים בעולם
האמיתי חולק נשמה משותפת עם יצור כלשהו בעולם של שיזוקו. הם מין קאנטרפארט אחד של
השני, שכאשר חלק מסוים של אותו אדם יהיה בבעיה בעולם אחד, כך גם החלק השני שלו
יסבול מבעיה דומה. כמובן שזה עובד גם הפוך, שאם תתוקן בעיה אצל חלק נשמה אחת, היא
תתוקן גם אצל הקאנטרפארט שלו. הנשמה הקשורה של אלי היא אחת המכשפות הכי גדולות
בעולמו של שיזוקו, ונכלאה על ידי המכשף ג'אבו. העקרון מאוד פשוט, במידה ואוליבר
יציל את אימו בעולם האחר, הוא כנראה יוכל להחזיר אותה לחיים בעולמו.
נחוש, מחליט אוליבר
לצאת לעולמו של שיזוקו, ולהביס את ג'אבו. אך לא לפניי שילמד את כל תורת הקסם, היות
והוא ילד פשוט שצריך להתבגר גם פיזית וגם נפשית, ולארגן לעצמו מספיק כוח בשביל
להביס את ג'אבו הנורא. יחד עם חברים רבים שיפגוש, יתחיל במסעו הגדול.
משחקיות
ני נו קוני נראה
ששואב את המשחקיות שלה משני משחקים מרכזיים. השניים האלו הם פוקימון, ו-וויט נייט
כרוניקלס (על אף שוויט נייט כרוניקלס לא באמת המציא שום דבר). הבאטל סיסטם עובדת
בצורה מעניינת. זוהי אמנם מערכת בתורות, אלא שהיא מוסוות בצורה של מערכת זמן אמת,
כמו בסדרת טיילס, מה שנותן יותר להרגיש כאילו אתם משחקים אקשן RPG ולא באמת טורן בייס RPG. השחקן יכול לנוע חופשי בזירה, ואז לתקוף ממקום
מסוים שירצה. הפקודות אמנם דרך לוח פקודות, אך הכל מתרחש בזמן אמת, כמו הפקודות
קסמים בקינגדום הארטס לדוגמא, או בפיינל פאטאסי 13 (למרות ששם אין תנועה חופשית
בזירה). יש לשחקן כפתור להגנה, שבו ישתמש כדי להגן על עצמו כמובן. ושאר התקפות כגון
שימוש בתיק, ובקסמים למינהם. לכל פקודה יש זמן שימוש משלה, שאחרי שהזמן יעבור
הפקודה תפסיק לפעול, והשחקן לא יוכל להשתמש בה זמן מה עד שתיטען שוב. זאת אומרת
שאתם לא יכולים להשתמש בכפתור הגנה כל הזמן, אלא חייבים להשתמש בו בתזמון הנכון,
ולדעת איזה התקפות של האויב יעשו נזק רב ואלו לא, כדי להשתמש נכון בכפתור ההגנה
בזמן המתאים, כי אם לא... WELL אתם הולכים לחטוף חתיכת פצצה לפנים שתעשו שימוש
של הגנה בזמן הלא נכון ואז זה ייחסם לכם כאשר האויב ישתמש בהתקפה אחת שתוריד לכם
את מרבית החיים.
טוב זה עד כה היה
החלק של כמה משחקים כמו פיינל פאנטאסי 13 ו-וויט נייט כרוניקלס. אך איפה החלק של
פוקימון פה? יחד עם כל זה, אוליבר יכול להשתמש ביצורים הנקראים
"פאמיליארס" (בתרגום פשוט, " מכרים" ). הפאמיליארס הם האויבים
במשחק, אך הם באותה מידה הנשק שלכם. כמו פוקימון, אוליבר וחבורתו יכולים להשתמש
ביצורים האלה בקרבות, ולתפוס חדשים בשביל הצוות שלהם. לכל פאמיליאר יש מערכת
חולשות והגנות, כאשר זה מחולק ל6 סוגי התקפות: נורמל, אש, מים, סופה, אור ואופל.
בשונה מפוקימון, אין לפאמילירס סוגים, כך שזה לא כמו בפוקימון שאוטומטית
"אוקי, התקפת אש חזקה על חרק", אלא לכל פאמיליאר יש את החולשות שלו, בלי
באמת נסיבתיות למה שהוא (אבל כן עם המראה כמובן). ההתקפות, כמו בפוקימון, מתחלקות
לספיישל, ופיזיות. כך לדוגמא ההתקפה של מייטי, "סלאש אנד בורן", היא
התקפה פיזית מסוג אש. אך זה לא נגמר בזה, כיוון שקיימות גם התקפות סטאטוס, שיעשו
אפקטים מסוימים, ממש כמו בפוקימון, והכל בזמן אמת.
זה לא נגמר בזה, כי
כמו בפוקימון, לכל פאמיליאר יש פיתוחים. הפאמיליארס מתחלקים ל4 סוגי התפתחויות,
כאשר נדרש חפץ מסוים כדי לפתח אותם. לכל פאמיליאר יש 3 צורות, כאשר הצורה השלישית
מתפצלת ותהיה לכם בחירה לאיזה צורה אחרונה מהשתיים תרצו לפתח אותו. גם רשומה לכם
רשימת ההתקפות שכל אחד מהם ילמד, וגם תראו את הסטאטים שלהם בפיתוח, כך שזה בהחלט
נהדר ונותן באמת בחירה שקולה לגביהם. אמנם יש שני חסרונות עם הפיתוחים של
הפאמיליארס. הראשון- הפאמיליארס כמעט ולא משנים את המראה שלהם כאשר הם מתפתחים. זה
בעיקר שינוי צבע, אבל המודל בסיסי הוא אותו מודל. לעומת פוקימון זה די מאכזב (אלא
אם נחשיב את הדור הראשון שיש שם... קופינג שמכפיל את עצמו בפיתוח ואז הדבר הזה
נקרא "וויזינג" וכך גם אחרים כמו דודו, דיגלט ורבים אחרים). הבעיה
השנייה היא זה שכאשר תפתחו פאמיליאר הוא יחזור לרמה 1. זה פשוט מייאש לאמן אותו
בחזרה לרמה המקורית (על אף שהוא חוזר יחסית מהר). אמנם, זה גם מעלה אלמנט אסטרטגי
מעניין, של פיתוח בזמן הנכון. זאת אומרת... אם תפתחו את כל הקבוצה שלכם ביחד... הם
יהיו רמה 1 ופשוט תמותו כי אין לכם עם מה להילחם.
לוקח זמן שתוכלו
לתפוס את הפאמיליארס כרצונכם. זה קורה רק אחרי 5-6 שעות לתוך המשחק, כאשר תפגשו
במארו (אסת'ר בדיבוב האנגלי) ותעברו מבחן יחד איתה, ומארו תקבל את היכולת לתפוס את
הפאמיליארס בשבילכם. תפיסת פאמיליארס דורשת הרבה מזל, כיוון שתוכלו לתפוס אותם רק
כאשר יהיה עליהם סימן לב על הראש לאחר שהובסו, וזה קורה באופן ראנדומלי. יש לכם
זמן קצר עד שתוכלו לתפוס אותם, אך זהו מספיק זמן, כיוון בשונה מפוקימון, ברגע
שהפעלתם את הקסם תפיסה, הפאמיליאר שלכם ואין צורך לזרוק כמה פוקדורים בשביל לתפוס
את מה שרציתם, כמו בפוקימון. הבעיה עם זה שאפשר לתפוס פאמיליארס לבחירתכם בשלב ככ
מאוחר של המשחק די בעייתית בעייני. בפליית'רו הראשון לא, אבל באמת שאני רוצה
להתחיל פליית'רו שני, עם קבוצה חדשה, אבל כן, זה ייקח לי הרבה זמן עד שבכלל אוכל
לעשות את זה. מבאס, נורא. סה"כ יש במשחק כ400 יצורים, שכ300 מהם תוכלו לצרף
אליכם. זה הרבה יותר מפוקימון לצורך העניין, שבמשחק הראשון של דור 1 קיימים 151,
ובדור השני של גולד סילבר קימים 251 ובשאר הדורות יותר ויותר, אבל אף אחד לא יותר
ממה שיש בני נו קוני, בפליית'רו הראשי בכל אופן (טוב חוץ מדור 6 שיצא לאחרונה
שהביא כמות מיטורפת)
עם כל זה יש בני נו
קוני המון סייד קווסטס. רובם לעזור לאנשים. כיוון שמבחינת העלילה ג'אבו הרס לי
ליבם של האנשים בעולם, אז הרבה אנשים חסרים בסוג של רגש מסוים. הרבה מזה זה להביא
לאנשים מיואשים רגש שחסר להם, מאדם אחר דרך הקסמים של אוליבר שיכול לרפא לבבות של
אנשים. זה משפיע הרבה על העלילה. כמו גם קיימים סייד קווסטס של למצוא חפץ מסוים
ולהביא אותו לאדם אחר. בנוסף, יש משימות שתצטרכו למצוא יצור מסוים, ולחסל אותו.
הוא יותר חזק משאר היצורים. על כל המשימות האלה תקבלו חותמות לכרטיסים שלכם.
שתמלאו כרטיס אחד תקבלו נקודה אחת, ובנקודות האלה תוכלו להשתמש כדי לקנות יכולות
שיעזרו לכם במהלך המשחק.
אחרי כל זה יש
דאנג'נים שבסופם בוס. לא ניתן לשמור באופן חופשי במהלך הדאנג'נים (בשונה מהאופן
וורלד שתוכלו לשמור בו בכל רגע), אלא רק בנקודות מסוימות, שגם ירפאו את החיים
שלכם, וגם יתנו לכם את האופציה להחליף בין הפאמיליאר ששמורים לכם לבין אלו שאתכם.
לכמה מהדאנג'נים יש מכניקות מסוימות, כגון ביצות רעל שירעילו אתכם, והם כוללים
לעיתים כמה פאזלים פשוטים למדיי. בסופו של דבר יחכה לכם בה בוס, שכולם פשוט נהדרים
וממש כיפים. הם דורשים די חשיבה בהבסתם, ותכנון נכון של שימוש בהגנות לעומת מאנה
והתקפות בסיסיות. וגם מאוד מומלץ שימוש בהתקפות אפקטיביות עליהם. על אף שלא ניתן
לתפוס את הבוסים ולהשתמש בהם בקרב, לקראת סוף המשחק כן קיים קסם שנותן לכם לזמן
אותם כרצונכם להתקפה חד פעמית. אם כי יש דבר אחד די מעצבן, אבל מובן מאליו למה הוא
קיים, זה ששיזוקו ייתן לכם טיפים והסברים בתחילת הקרב על הבוס. גם על הבוסים בשלב
מתקדם במשחק, או אפילו בסופו. אבל זה מתקבל בהחלט שזה קיים, כי המשחק מיועד לילדים
בני 10, שהמשחק עדיין יכול להיות מאתגר מעט בקטעים מסוימים. משחק שגם כך לא קל
בקטעים מסוימים, בטח יהיה מאתגר לילדים בני 10, אז לפחות ההקלה הזאת שבהחלט
מתקבלת.
כמו הרבה RPG, יש שלל של חפצים שתוכלו לצייד בהם את
הפאמיליארס שלכם, וגם את אוליבר, מארו וג'יירו. כל אחד עם האפקטים שלו ועם התוספות
כוח שלו, ועם ההתאמה שלו לסוג המשתמש. גם תוכלו להאכיל את הפאמיליארס שלכם
בממתקים, מה שיעשה אותם ליותר חזקים.
בואו נחזור מעט לעלילה
ולדמיות. כאן זה די יהיה ספוילרים עליה, כך אם אינכם מעוניינים בהם, אני ממליץ
לרדת לפסקה הבאה שתדבר על שאר הדברים כגון הפסקול וכ'ו.
~ספוילרספוילרספוילרררררררר~
העלילה ממשיכה באמת
נהדר אחרי הקטע העצוב עם אימו של אוליבר. אוליבר פוגש את מארו, ילדה בגילו פחות או
יותר (ככל הנראה היא בת 15) שגם יש לה בעיית לב. באופן מעניין, היא הנשמה המקבילה
של שרי מהעולם האמיתי. כך אוליבר חוזר לעולם האמיתי ומטפל בה. ומארו נעשת לשותפה
נהדרת שלו עם אופי מעניין. עם הזמן אנחנו פוגשים גם את ג'יירו (סווין בדיבוב
האנגלי), שגונב מסיבה לא מוסברת דברים, מה שמוביל במהלך המשחק למארו לרדת עליו
הרבה הרבה ולהציק לו. הם די חתול ועכבר, אבל חברים טובים ברמת העקרון.
במסעם השלושה
(ושיזוקו) מגיעים לכפר של שיזוקו, מה שמביא כמה קטעים משעשעים, אבל גם מטרידים.
ילד לא יבין שזה קטע מטריד, אבל מבוגר בהחלט כן. אימו של שיזוקו די מדוכאת, לשם כך
עליכם לארגן מופע סטאנדאפ שיצחיק אותה, ויגרום לה לשאוב אותם אליכם. באופן מעניין,
הקטע סטאנדאפ די משעשע, ולא באמת הומור רדוד שנועד להיות רק לצורך העלילה. ואז...
מתחיל הקטע המטריד... עליכם להוציא מהרחם של אמא של שיזוקו את כל הילדים שאמורות
להיוולד.... אתם נכנסים לרחם שלה ו... אוכ זה מטריד. ועוד אפילו נלחמים בבוס שם.
בהמשך החבורה מגיעה
אל לארס, הנסיך שסובל מדכאון. אנחנו מקבלים פלאשבק די מעניין, שהוא למעשה חזרה
אחורה בזמן, כך שעדיין יש בו גיימפליי. אנחנו רואים את העבר שלו, ושל אחיו הגדול
שהוא למעשה... ג'יירו? אוקי טוויסט לא רע. זה גם יוצר קטעים משעשעים במהלך המשחק
כמו שלארס אומר דברים כמו "הבטחתי לאחי הגדול ש..." וג'יירו ממש ליידו.
ני נו קוני באופן
מפתיע לא שוכח אפילו פרט אחד בעלילה שצריך להיות. המשחק זוכר להכניס את זה שמארק
הרג בדרך לא ישירה את אמא של אוליבר, ולעשות קטעים שעליכם לעזור לו בעקבות התחושות
אשם הנוראיות שיש לו. כלומר... הוא רצח אדם בדרך לא ישירה, וזה עוד אמא של החבר
הכי טוב שלו. והכל באשמתו ובאשמת אוליבר. גם אוליבר במהלך המשחק חוטף ממנו ירידות
קטנות על זה שאוליבר ילדותי, כך בגיל 14 יש לו בובה (שיזוקו), ובכללי אוליבר מרגיש
בן 10 ולא בן 14, אבל הכל בנוי מראש, כי זו חלק מהדמות של אוליבר.
יחד עם טוויסטים
מעולים בסוף עם ג'אבו והמכשפה הלבנה, העלילה של ני נו קוני באמת זוהרת כעלילת
אקשן-הרפתקאה.
~סוףספוילרים~~~~~
גרפיקה ופסקול:
הפסקול של המשחק פשוט
נפלא. כן שמעתי במשחקים פסקול הרבה יותר טובים מפה ולא הרבה לחנים זכורים לי בראש
כמו משחקי זלדה, אבל יש כן שיר אחד שזכור לי בראש היטב, שיר הנושא של המשחק. הוא
די מתאים לRPG,
ויכול להיות שישמע לכם דומה לשיר הנושא של סקיירים, לפחות לי הוא נשמע כך. והשיר
כ"כ יפה ופשוט נפלא ומקסים ופשוט נעים לאוזן וכ"כ מרגיע.
יש אופציה לשחק גם
בדיבוב יפנית וגם בדיבוב אנגלית במשחק. הבעיה הקטנה כאן זו שהתרגום מציג את מה
שנאמר בדיבוב האנגלי, כולל השמות האנגליים, גם אם אתם משחקים בדיבוב יפנית. כך לדוגמא
אוליבר יגיד "סליחה" בעוד שתשמעו אותו אומר "HAI", משמע "כן". זה אמנם די ג'נרי
למשחקים לשנות בתרגום קצת את המילים, ואני בטוח שתמצאו הרבה דוגמאות לזה אם שיחקתם
בדיבוב יפנית. הדבר המעט מעצבן כאן זה שהשמות שונו, וזה יוצר קצת בעיה בלעקוב אחרי
השמות שאתם שומעים שם מסוים אבל כתוב לכם בתרגום שם אחר לגמרי.
הדיבוב באנגלית די
ממוצע, אבל היפני לעומת זאת? ווהוו, אוסום. בטח אם שמתם לב, ג'יבלי אף פעם לא אהבו
לקחת מדבבים באמת מוכרים כמדבבים, וזה לא משתנה בני נו קוני. רוב המדבבים כאן הם
שחקנים. המדבבת הראשית במשחק, היא המדבבת של אוליבר, טאבה מיקאקו. שחקנית צעירה
שידועה בכמה תפקידים כגון יאסוקו ב"יאסוקו טו קנג'י" (שזוהי דרמה מאוד
מומלצת דרך אגב), וסאדאקו ב"קימי ני טודוקה". טאבה מיקאקו עושה עבודה די
טובה כאוליבר, עם קול ממש דומה לקול הטבעי שלה. מדבבים בודדים הם באמת מוכרים. יש
את מאסאשי אבארה שמדבב את ג'אבו (דיבב בעבר את גיא מנארוטו וסאז מפיינל פאטנאסי
13), ושאר המדבבים די... לא מוכרים. כמו גם לא לכל דמות יש דיבוב, כי בהרבה משחקים
יפנים זה קופסאות טקסט, ולא רק קאטסינס.
הגרפיקה לא רעה, אם
כי אני לא מת על הסגנון הזה. זה מאוד דומה לסגנון הרגיל של ג'יבלי, שזה שני צבעים
וזהו. גם יש מספר קאטסינס בסגנון אנימה מצוירים ביד שצוירו על ידי ג'יבלי. עיצוב
הדמיות די משעמם רוב הזמן, פשוט למדיי.
לסיכום:
לסיכום, ני נו קוני
הוא משחק נפלא. העלילה שלו מעולה, והOST בו מצוין. הדמיות מהנות והגיימפליי? הוא מהנה
רצח. הגיימפליי זה די מה שהייתי רוצה שפוקימון יהיה, אבל בשביל זה יש לנו את ני נו
קוני. כן יש לני נו קוני כמה בעיות קטנות, אבל הן כ"כ משניות שזה לא באמת
פוגם בהנאה מהמשחק שמספיק לבערך כ40-50 שעות.
ולכן הציון הוא....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה