יום שישי, 1 בדצמבר 2017

שנה שברשותי פס4- מה אני חושב על הקונסולה עד כה?



שנה שעברה קיבלתם ממני פוסט שבו אני מסכם את החוויה שלי עם הפס3. גם באותו הזמן קניתי פס4. עכשיו עברה לנו שנה מאז שקניתי את הפס4, ובפוסט הזה אספר לכם מה אני חושב על הקונסולה עד כה. אדבר על משחקים מעניינים, ועל מה שאני אוהב בקונסולה (וגם לא אוהב בה). כל המשחקים שקניתי לקונסולה עד כה נמצאים בתמונה הבאה. 





אז כן, תוך שנה עם הפס4 וקניתי לו כבר 36 משחקים. לצורך השוואה, בשנה הראשונה של הפס3 היו לי רק 5 משחקים. המעבר בין הזמנים, וזה שיש לי עכשיו משכורת משלי (בהתחשב שקניתי את הפס3 שהייתי בן 17 לעומת 24 עכשיו) נתנו לי אפשרות להוציא יותר. בואו נדבר על כמה משחקים מעניינים שיצא לי לשחק בפס4  (את רובם לא סיימתי, כי אני משחק בהמון דברים במקביל). אני כמובן גם לא אדבר כאן על משחקים שעשיתי להם פוסט מלא בעבר.



Sword Art Online: Lost Song

יש הרבה משחקים לסורד ארט אונליין. בקרוב הולך לצאת משחק לסאגה של גאן גייל אונליין (הסאגה האהובה עליי בסדרה). אבל הסאגה עם הגיימפליי שהכי עניינה אותי בסדרה, הייתה דווקא הסאגה של אלפנהיים- וזה בדיוק מה שלוסט סונג עושה. הוא לוקח את הסאגה של אלפנהיים, ומשלב בעלילה חדשה (די גרועה אני חייב לציין) את הגיימפליי עם מערכת התעופה של הסדרה. המשחק מכיל בו את רוב הדמויות שתחשבו עליהן מהאנימה, בניהם: סינון, קיריטו, אסונה, סוגוהא, וכל שאר חברי כת ההארם של קיריטו- קליין, ליז, סילקה, ועוד כמה שלא אכפת לי מהם. 


מערכת התעופה נהדרת, והיא הגימיק היחודי של המשחק. קרבות באויר נהדרים כל פעם מחדש, גם אם מערכת הקרב עצמה לא הכי מדהימה. היא מבוססת על שני קומבואים לכל נשק (כאשר לכל דמות יש אופציה ל3 נשקים קבועים) והשאר זה התקפות קסמים והתקפות פיזיות של הנשקים. ויש הרבה מהם. למרות המגוון הרחב של הדמויות והקסמים, המערכת קרב עדיין מרגישה בינונית למדיי. אבל אני אישית די מרוצה ממנה, כי זה עדיין מרגיש נהדר במה שהיא כן עושה. פשוט אל תצפו למדהימות. מה שסאו לוסט סונג נופל בו, זו העלילה הגרועה של המשחק. זה פשוט "אוי אנחנו בתוך משחק! יאללה נעשה קווסטים". וזה פחות או יותר. זה מביא למצב שאני לא ממש רואה טעם לסיים את המשחק, כי הוא לא משתנה. אבל עדיין, מידי פעם לקחת את הדמויות האהובות עליי מסאו (ספציפית סינון) ולהרוג קצת אויבים, מרגיש לא רע בכלל. 

  
L.A. Noire

המשחק יצא לפניי קצת יותר משבועיים. אז כמובן שלא סיימתי אותו. ל.א נואר הוא במקור משחק שיצא לפס3 ול360 אי שם ב2011, אלא שאז לא הצלחתי להשיג אותו. כאשר הוא יצא לפס4 קניתי אותו לפניי כשבוע- בבלאק פריידיי האחרון. ל.א נואר הוא משחק חקירות עם עולם פתוח בידי רוקסטאר (אותם היוצרים של ג.ט.א). המשחק עוקב אחרי קול (Cole)- אדם שעובד כבלש בלוס אנג'לס בשנת 1947. סיפורו של קול מורחב במהלך המשחק עם השתתפותו במלחמת העולם השנייה ועוד. עד איפה ששיחקתי, עלילה נהדרת. 


הגיימפליי של ל.א. נואר יותר מזכיר את פניקס רייט עם עולם פתוח, במקום את גטא. המשחק עובד בתבנית של תיקים, כאשר קול יוצא לחקור אירועי מוות. זה על ידי אלמנט בלשות דקדקני של מציאת ראיות בזירות הרצח. לאחר מכן, מגיע החלק שבו מתחקרים את עדי הראיה. ההבעות של עדי הראיה מדויקות (נעשו בטכנולוגיית הCapture Motion). לאחר שעדי הראיה ענו לכם, עליכם להחליט אם הם דוברים אמת או משקרים, זה על סמך ההבעות שלהם ושפת הגוף שלהם. וזה מספק כל פעם מחדש להצליח בזה. יש אפשרות שלישית, שבה אתם יודעים שהם משקרים, ויש לכם ראיה שמצאתם שסותרת את מה שהם אמרו.


ל.א. נואר גם מכניס למשחק מעט קטעי אקשן, כמו יריות ומרדפים. אלא שהמשחק יודע היטב את מקומו. הוא מודע לזה שמטרתו היא שהשחקנים יתמקדו בקטעי בלשות, ועל כן, במידה ותכשלו 3 פעמים בקטעי אקשן, תוכלו לדלג עליהם. לא הרבה מפתחי משחקים הם בעלי האינטליגנציה הזאת, ורוקסטאר בהחלט כאלו. ביינתיים עד איפה ששיחקתי, ל.א. נואר הוא משחק מספק להפליא, ואני נהנה מכל רגע בו. 

  
Nier Automata

אגיד את האמת? לא כזה התלהבתי מניר אטומטה. כן, קניתי לו סטיל בוק אדישן במיוחד, ואין ספק שמדובר במשחק נהדר. עשיתי עד כה את הסוף של 2ב ו9ס, והתחלתי את הראות השלישי. כן שיחקתי בו בערך כ25 שעות, שאני צריך להמשיך יותר. אבל, תמיד קיימת בי ההשוואה הזאת בין ניר אטומטה לבאיונטה (בכל זאת, אותו הסטודיו). באיונטה היה משחק למופת. בניר אטומטה יש מערכות דומות לבאיונטה, מערכת קרב מהירה שמבוססת על התחמקות, יריות אטומטיות, והרבה נשקים. אלא שמגוון הקומבואים בניר אטומטה רדוד, ומרבית הנשקים לא מרגישים כמעט שונים זה מזה מעבר למהירות. מערכת קרב עדיין טובה, אך עדיין, לא באיונטה. אבל... כל זה מסתכם רק שאנחנו מדברים על הגיימפליי של 2ב. יש לנו דמות נוספת במשחק, 9ס, שיש לו קומבו אחד, וכל שאר הגיימפליי מבוסס על מיני גיים של האקינג. עם כמה שזה נחמד ומקורי, באמת שזה נעשה למשעמם ממש מהר. 


חוץ מזה, העולם הפתוח של המשחק משעמם ומיותר. העלילה מוזרה , אבל עדיין כיף לראות את הדברים ההזויים שהרובוטים עושים (בין מחזה של רומאו ויוליה שהם מתאבדים, ועד לסקס רובוטים... ). מוזיקת הרקע מדהימה, וזה על אף שלא התחברתי אליה בהתחלה, לאט לאט היא הפכה לאחת האהובות עליי. אני מתכוון מתישהו להמשיך את ניר אטומטה. לא התלהבתי ממנו כמו כולם, אך עדיין מדובר במשחק טוב.






Uncharted 4 + Lost Legacy

את אנצ'רטד 4 סיימתי, את לוסט לגסי עדיין לא (קניתי בבלאק פריידי האחרון). אנצ'רטד 4 הוא כנראה פסגת הגרפיקה ששיחקתי בפס4, וקשה שלהיות מופתעים מזה. מדובר במשחק לינארי וקצר יחסית (כלומר יש אפשרות יותר להשקיע) מאותו הסטודיו שהביא את אחד המשחקים היפים על הפס3- לאסט אוף אס (וכמובן שאר האנצ'רטד). אז כמו כל אנצ'רטד, מטפסים על צוקים, פותרים פאזלים, ונלחמים במערכת יריות מגוף שלישי. טוב, האמת שהיריות באנצ'רטד 4 קוצצו בהרבה. שזה דווקא אישית נוח לי (אני לא ממש אוהב יריות). במקום זה יש הרבה יותר קטעי טיפוס וזה נהדר. אמנם קצת חסרים קטעי היריות באופן חלק יותר גדול, אבל באנצ'רטד הקודמים הם היו מעט ארוכים בשבילי, אז אני בסדר עם זה. 


העלילה הפעם פחות הולכת על הכיוון הקומי שהיה באנצ'רטד הקודמים, אלא במקום זה הולכת על החלק הרגשי והמשפחתי. דרייק הפעם סופסוף נשוי לאלנה (אחרי שהם הרסו את המערכת יחסים יותר מידי פעמים...), והמשחק עוקב אחרי דרייק ואחיו סאם, ופה ושם קצת סאלי, ובחלק היותר מתקדם של המשחק, אלנה מצטרפת כחלק משמעותי. יש טוויסטים נהדרים בעלילה, והיחסים של דרייק ואלנה משתפרים פלאים, עם שלב אחרון נהדר במשחק, שהוא ללא ספק הקטע העלילתי האהוב עליי בכל הסדרה. 


בלוסט לגסי לעומת זאת, תשחקו את קלואי. שזה תוספת טובה שסופסוף אפשר לשחק איתה. השותפה שלה היא נאדין, אחת הנבליות באנצ'רטד 4, שלא ראינו ממנה מספיק שם. כרגע אני נהנה מלוסט לגסי, ומעניין אותי לראות עוד מקלואי ונאדין שאמשיך לשחק. (בכל זאת, איך לא אהנה, זה אנצ'רטד... ). 




The Last Guardian

דה לאסט גארידיאן הוא מה שאני מכנה אותו "אומנות פגומה". למשחק יש המון קסם אומנותי, אבל הוא פשוט מאבק לשחק בו, כי הגיימפליי שיש בו לא באמת טוב. המשחק עוקב אחרי ילד קטן וחברו הדרקון- כלב- חתול- ציפור או מה שלא יהיה הענק הזה ששמו הוא "טריקו". הגיימפליי עצמו מבוסס על קטעי טיפוס ופאזלים כמו אנצ'רטד, זה יחד עם החבר הענק, טריקו. הקטעי טיפוס לא רעים בכלל, והם מבוססים על שיתוף פעולה יחד עם טריקו. אלא שהמשחק רצה שיהיה לטריקו אישיות נרחבת ומלאה, האופי שלו ראנדומלי לחלוטין (מה שעושה אותו נהדר בהחלט). אבל הדבר הזה גם פוגע בצורה ישירה במשחקיות. שכן, היו במשחק הרבה מאוד קטעים שידעתי מה הפתרון לפאזל, אבל טריקו פשוט לא רצה לעזור לי. האופי הראנדומלי שלו זו הבעיה העיקרית במשחק. זה לעיתים ממש מייאש. זה נורא קסום, אבל מייאש. 


חוץ מזה חלק מהפאזלים לא הגיוניים במיוחד. כאשר היו לא מעט קטעים שמבחינה הגיונית בבירור טריקו יכול לעבור שם, אבל המשחק רוצה בדרך שלו ומה שהמפתחים חשבו שהם בנו את הקטע הזה. למשל, היה לי קטע שבו טריקו עמד על צוק ומחכה שאפתח לו את השער לקטע הבא. אז הייתי צריך לעשות סיבוב, לברוח מאויבים (שכמובן אי אפשר להילחם בהם), ואז לפתוח לטריקו את השער. אלא ש... טריקו הגיע לשם לפניי שעשיתי את זה. ככה שלא הייתה שום פואנטה לקטע הזה. מייאש, ממש. 


אבל חוץ מזה, לאסט גארידיאן הוא כן משחק נורא מיוחד. מוזיקת הרקע שלו נפלאה. מערכת היחסים בין הילד לטריקו נהדרת. אבל הוא פשוט לא משחק טוב. 




Assassin's Creed Origins

זה לא מפתיע שאני כל-כך נהנה מאסאסין אורג'ינס עד כה. צברתי בו כבר למעלה מ45 שעות, ולא נראה שאני הולך לסיים בזמן הקרוב. המשחק בסדרה הכי אהוב עליי הוא "בלאק פלאג" (כמה נדוש מצידי... ). הבמאי של אורג'ינס הוא אותו אחד של בלאק פלאג, והוא במפורש אמר שהוא אהב את וויצ'ר 3 והושפע ממנו ליצירת המשחק הזה.  דבר שמומלץ לשים אליו, אל תנסו לשחק את אורג'ינס בתור משחק אסאסין קריד, כי הוא יותר דומה לוויצ'ר 3 מכל דבר אחר. והוא עושה עבודה מצוינת בזה.


המשחק לוקח אותנו למצריים העתיקה של לפניי הספירה. הוא עוקב אחרי באייק, אחרון המדג'אים, עבודה שבה הוא עוזר לאנשים (זה כמו וויצ'רים... למרות שמדג'אים היו קיימים... ). בנו של באייק נרצח לפניי תחילת העלילה, והוא ואשתו יוצאים למסע נקמה כדי להתנקש באנשים שמאחורי הארגון שרצח את בנם. באייק ואשתו הם דמויות נהדרות, ופשוט נהדר לראות את מערכת היחסים שלהם במהלך המשחק.


מערכת הקרב הפעם מבוססת על עליית רמות וסטאטים. ממש כמו וויצ'ר. עם מגוון נשקים שיש לבאייק, שמרגישים נהדר. כתוצאה מכך, התגנבות גם מבוססת על סטאטים, והמשחק לעומת אסאסין קריד קודמים כבר לא מביא משימות שבהן התגנבות היא חובה, דבר נהדר. המערכת קרב גם מבוססת על התחמקיות, הגנות, טווח שיש לנשקים, והמערכת קרב היא האהובה עליי בסדרה. 


גם בגלל המעבר לאפריקה, העולם הפתוח נהדר. נע ממדבר עם פרימדות לנהר הנילוס המרשים. אוהבי בעלי חיים כמוני, המשחק יהיה לכם תענוג. יש במשחק מגוון רחב של חיות (אם כי לא ברמה של פאר קריי למשל) בין תניני יאור, היפופוטמים, אריות, צבועים, נמרים, נשרים, אנטילופות, יעלים וציפורי מים כמו פלמינגו ואנפות. פשוט תענוג. 


לאורג'ינס יש סיכוי ממש טוב להפוך להיות משחק האסאסין קריד האהוב עליי, כבר עכשיו היחיד שמתחרה בו זה בלאק פלאג.   


 
Star Ocean Integrity and Faithlessness

סטאר אושן אינטגרטי אנד פייטלסנס (סטאר אושן 5 פשוט, בקיצור) הוא משחק די בינוני. הוא לא עושה דברים רעים במיוחד, אבל גם לא עושה כאלה מדהימים במיוחד. הוא פשוט JRPG די גנרי, אבל עם זאת, נהניתי ממנו (בעיקר כי באתי עם ציפיות נמוכות לאחר שכל האינטרנט שחט אותו). הסיפור עוקב אחרי דמות בשם פידל. עם הזמן פידל יוצא למסע שלו, מצרף לעצמו קבוצה משלו, ופוגש בילדה מסתורית בשם ריילה. סטאר אושן 5 מאוד דומה לסדרת טיילז שזה נוגע למערכת קרב, אלא שהטוויסט שסטאר אושן 5 מוסיף זה שכל הפארטי (שכוללת 6 חברים+ ריילה) נלחמים בזירה באותו הזמן. הדבר הזה עושה את סטאר אושן 5 למגניב במיוחד שכולם נלחמים יחד, אבל עם זאת לדי בלאגן. אבל כן נהניתי ממערכת הקרב, בכל זאת, אני אוהב טיילז.


הסיפורים האישיים של הדמויות נחמדים. למשל לפידל יש בעיות עם אבא שלו, ואהבתי לראות את ההתקדמות בניהם. בסייד קווסטים למינהם, תגלו על הרקע של הדמויות הנוספות. למשל ויקטור, חבר פארטי נוסף, משוחח עם פידל על גידול ילדים. וזה נחמד.


הגרפיקה של סטאר אושן 5 היא מהיפות שראיתי על הפס4. כן, היא לא הגרפיקה הראילסטית של פפ15, או טומב ריידר. אבל היא צבעונית ויפהפייה. שינוי טוב מסטאר אושן 4 שהדמויות נראו כמו בובות חרסינה מטרידות. סטאר אושן 5 הוא לא מדהים, אבל כן נהניתי ממנו לאורך כולו. גם אם צפיתי מראש את כל העלילה בו, הוא עדיין היה לא רע בכלל. 






ובקצרה על משחקים נוספים...

·         Ratchet and Clank 2016- יצירת מופת. גרפיקה יפהפיה, גיימפליי מהיר ומחדש את עצמו כל הזמן. המשחק אמנם קצר, אבל איכותי ומלא בהומור.

·         Infamous Second Son- עוד יצירת מופת קצרה. המשחק עושה את הטוב ביותר בזמן הקצר שלו.

·         Dead or Alive 5 Last Round- קאסומי היא הוואיפו שלי. משחק מכות מהיר ועם גרפיקה טובה. המערכת קרב קצת ספאמית, אבל כיפית ביותר. והרבה וואיפוז ותלבושות.

·         Samurai Warriors 4 2- אחד המשחקים שהכי חרשתי אותם על הפס4. מוסו עם 56 דמויות מתקופת הסנגוקו ואפשרות ליצור דמויות.

·         Valkiria Revolution- ספינאוף לוולקרייה כרוניקלס. לוקח את האלמנטים של כרוניקלס ומוסיף להם אקשן בזמן אמת. עושה את זה די טוב (אני עדיין משחק בזה).

·         World of Final Fantasy- זה פשוט פיינל פאנטאסי קלאסי עם מערכת תפיסת מפלצות. אבל המשחק משתמש בה בדרך די מקורית (אני עדיין משחק בזה)

·         Horizon Zero Dawn- זה פשוט ערבוב כימי של וויצ'ר, טומב ריידר, יוביסופט גנרי, ומאנסטר האנטר. משחק די טוב אבל שוחט לי את הצורה.

·         Nitro+ Blasterz- משחק קרוסאובר של הוואיפו של ניטרו פלאס. קניתי את זה בשביל סייבר וגיליתי שדווקא סוניקו היא הדמות הכי שבורה במשחק.



  
דברים כללים שאני אוהב בקונסולה וחלק שלא

·         בשלטים של הפס4 יש רמקולים מובנים. הרבה משחקים מנצלים את זה כדי לעשות אפקטים פתאומיים נהדרים. למשל ברייז אוף טומב ריידר, כאשר יורים באקדח, הצליל שלו נשמע מהשלט עצמו. אפקט מצוין.

·         לא בדיוק קשור לפס4 עצמו. אבל השלטים של הפס4 עובדים על הפס3 על רוב המשחקים. השלטים של הפס3 שלי כבר נהרסו, אבל אני עדיין יכול לשחק בו עם השלטים של הפס4. וזה מצוין.

·         אני אוהב שיש את האפשרות להקליט קטעי גיימפליי ולשתף אותם ביוטיוב. עשיתי את זה על כמה משחקים שכוללים את דד אור אלייב 5, סנראן קאגורה אסטיבלוורסוס, ניטרו+ בלאסטרז, והוריזון זירו דוון

·         לפס4 יש בעיה קשה של מקום על הקונסולה. הרבה מהמשחקים כבדים למדיי (לי זה פחות מפריע כי אני משחק הרבה משחקי אנימה שלא שוקלים הרבה בדר"כ). למרות זאת, סוני נתנו אופציה לפתרון הבעיה, ואפשר לחבר כונן עם כבל USB בשביל מקום נוסף

·         אני לא אוהב את זה שהפס4 מכריח אותי לעדכן משחקים (דבר שמפריע לי בגלל המקום בקונסולה, וזה שהעדכונים האלה לרוב לאונליין. מה שאני לא צריך). יש כמה פתרונות לבעיה כמו לנתק את הפס4 מהאינטרנט, אבל לא נוח במיוחד.

·         הסיבה שאני גם לא צריך אונליין זה שבשביל בכלל לשחק באונליין צריך לשלם על משתמש פס פלאס. דבר שלא משתלם לי , כי אני גם ככה כמעט ולא משחק באונליין במשחקים.

·         לעומת הפס3 ששם התקנות משחקים יכלו לארוך כחצי שעה, הפס4 נותן לשחק במשחקים תוך כדי שהם מתקינים. כמעט ולא היו לי משחקים שהייתי צריך לחכות כמה זמן כדי שאוכל לשחק, וזה נהדר.



אז זה הכל. נראה לי. אם יש לכם שאלה כלשהי על משהו נוסף ששיחקתי ולא דיברתי עליו כאן, אתם מוזמנים לשאול.  אגב, המשחקים העתידיים שאני בונה עליהם כוללים את ני נו קוני 2, דיסדאה פיינל פאנטאסי אן טי, אוקאמי, גינטאמה ראמבל, יאקוזה 6, באיומונטאנט, וקינגדום הארט 3 (.... עד שייצא... ).

תגובה 1:

  1. לגבי ניר אוטומטה מי שכבר בתוך משחקי bullethell כנראה פחות נהנה אבל בתור נוב זה הרגיש ממש מלוטש וכיפי.
    LA נויר כבר עתיק אבל אחלה משחק
    TLG גם דאנקי חושב כמוך ממליץ על הסרטון שלו

    השבמחק