אי שם בתחילתו של
הבלוג, עשיתי ביקורת על המשחק הראשון בסדרה. לפניי כחודשיים יצא המשחק השני, והנה
כל מה שאני חושב עליו.
לפניי שאני מתחיל
לדבר על העלילה של ני נו קוני 2, הנה הבהרה קטנה. אין צורך לשחק במשחק הראשון
בסדרה כדי להבין את עלילת המשחק השני. חוץ מרפרנס קטן לדמות מאוד נידחת, והתייחסות
מינורית לlore של המשחק הראשון שקורית בסוף המשחק, אין
באמת קשר בין המשחקים. העלילה של המשחק השני גם רחוקה מזו של המשחק הראשון. המשחק
הראשון עסק בילד שיוצא למסע כדי להחזיר את אימו לחיים. העלילה של המשחק השני יותר
קרובה בהרבה לעלילה של Arslan Senki למשל. שסיימנו את ההבהרה,
הנה הביקורת.
העלילה מתחילה עם
רולאנד (Roland), ראש ממשלה בעולם האמיתי, שצופה בארצו
נהרסת. בלי הסברים, הוא משוגר לעולם בדיוני בשם "ני נו קוני", הוא הופך
לצעיר עם שיער ארוך, כל זה ללא שום הסבר. הוא משוגר לממלכתו של הנסיך הצעיר אוון (Evan), שבאותו הרגע מותקפת על ידי בן בריתו של אביו של אוון. רולאנד
בהחלטה של שנייה, עוזר לאבן לברוח מהממלכה, לאחר שבני בריתו של אוון נרצחו זה אחר
זה. אוון, נסיך צעיר, כעת לבדו. עם הזמן,
רולאנד ואוון מחליטים להקים ממלכה חדשה. הם אוספים בני ברית חדשים, בממלכה שבה
אוון יהיה המלך החדש. זה סיכום העלילה פחות או יותר.
רולאנד עם ניסיונו
הרב בניהול מדינה, עוזר לאוון. זה דרך מעניינת ונהדרת, שכן רולאנד הוא דמות נפלאה.
גם שאר הדמויות שמצטרפות לקבוצה לא רעות בכלל. במהלך המשחק, אוון ורולאנד (ושאר
הקבוצה), עוברים בממלכות חדשות, כל אחת עם המדיניות שלה. למשל, ממלכה שהחוק עובד
בה דרך הימורים, או ממלכה ששוכנת בלב הים ועל המדינה משגיחה עין "האח
הגדול". הסיפור של המשחק מאוד בסיסי,
אך עם זאת, הוא עובד. האינטרקציה בין רולאנד ואוון נהדרת, כאשר המשחק נותן יחס
ליחסי "התלמיד והמאסטר" שלהם. הסיפור הוא אמנם לא אותו הסיפור האישי
וסוחט הדמעות של אוליבר מהמשחק הראשון, הוא עדיין עובד, ונהניתי ממנו. ההשוואה שלי
לArslan Senki לא חדלה רק בעלילה, אלא גם במשחקיות יש
דברים שמזכירים את ארסלן.
המשחקיות של ני נו
קוני 2 היא אחת המגוונות ביותר שיצא לי לראות במשחקים, ובכלל במשחקי תפקידים. היא
נעה בין קרבות אקשן בזמן אמת, פאזלים, ניהול ממלכה, ואפילו קרבות צבא אסטרטגים
בזמן אמת. ואת כל אחד מהסגנונות האלה המשחק מבצע היטב.
מערכת הקרב של המשחק
מזכירה את זו של סדרת Tales of. מדובר בהאק אנד סלאש
פשוט, אך נהדר. אז כן, יש התקפות מהירות, והתקפות כבדות, כאשר הנשקים של הדמויות
נעים בין חרבות, כידונים, ופטישים. דבר רגיל להאק אנד סלאש. בנוסף, לכל אחת מששת
הדמויות יש נשק של טווח רחוק, שנעים בין אקדחים, מטות קסמים, וקשתות. בנוסף, לכל
דמות יש כמות הוגנת של קסמים שבה היא יכולה להשתמש (אך עדיין מספר נמוך ביחס לזה
של Tales of). כמו כן, כל דמות יכולה להתחמק ולהגן בעת
הצורך, ולהשתמש בחפצים. שום דבר חדש. איפה שני נו קוני 2 מוסיף את הטוויסט שלו, זה
על ידי חברי קבוצה שאי אפשר לשחק איתם. מפלצות קטנות בשם "היגלדיס". הם
עובדים באופן שמזכיר את ה"פיקמינים" מסדרת המשחקים של Pikmin. תוכלו לצרף אליכם עד ארבעה היגלדיס לקרב, כאשר לכל אחד מהם יש
אפקטים שונים ומגוונים. יש לאורך המשחק כמאה מהם שתוכלו לצרף אליכם, זה על ידי
נתינת חפץ ספיציפי לאבנים מסוימות שמסתתרות בסביבת העולם של המשחק.
מערכת הקרב של ני נו
קוני 2 מלאה בבוסים מגוונים ומהנים. רק שימו לב, המשחק קל. מאוד קל. כלומר מאוד
מאוד מאוד (טוב הגזמתי... ). עד כמה הוא קל? בואו נגיד שהמשחק היחיד שיותר קל ממנו
שיש לי על הפס4 זה Senran Kagura Estival Versus, ואלו ששיחקו בסדרת סנראן
קאגורה אמורים לדעת כמה קלים המשחקים האלה. למרות זאת, ני נו קוני 2 נותן אתגר
מינימלי. בעוד שהבוסים של הסיפור קלים באופן קיצוני, בסביבת העולם הפתוח יש מגוון
רחב של מפלצות שחזקות יותר, שהן לא חובה. מצאתי את עצמי משקיע במיוחד בקרבות האלה.
וזה היה נפלא. הם עדיין קלים, אבל באמת שלי בתור שחקן קאזואל, לא אכפת מרמת הקושי.
רק קחו את זה בחשבון...
בני נו קוני 2 יש כמה
פאזלים מעניינים. לצערי, יש רק מעט מהם, וחבל. כי אלו שכן היו, נהדרים. פאזל מסוים
מעביר מעשיה כלשהי, והמטרה באותו הפאזל זה לשחזר את האירועים באופן מעניין. ואז יש
את מערכת הקרבות צבא. קרבות "אסטרטגים". בקרבות האלה תשלטו באוון, בהם
הוא מפקד על צבא שתוכלו לבחור את היחידות שלכם, שכל אחת מהן יכולות משלהן. יש
מערכת בסיסית של אבן נייר ומספריים. הקרבות האלה בסופו של דבר הם פחות מנוהלים
בחשיבה, אלא יותר ברמה מתאימה. ועם זאת, מצאתי את הקרבות האלה כל-כך מהנים. השקעתי
בהם הרבה מזמני. איכשהו, למרות שזה פשוט, זה עובד, וכיף. עוד אלמנט של המשחק שהוא
ממש קל, אבל נהדר.
דבר נוסף שיש למשחק,
זה מערכת ניהול הממלכה של אוון ורולאנד. כמו שאמרתי, רולאנד ואוון במהלך העלילה
מחליטים להקים ממלכה. על ידי צירוף אנשים ממשימות צדדיות, כך הממלכה שלכם תגדל.
ותוכלו להעסיק מספר רחב של אנשים בעבודות שונות ומגוונות. למשל, אנשים שיחזקו את
הקרבות הצבאים, עובדים שישפרו את הקסמים, נשקים, ושריונות. וזה לא מסתכם רק בזה- עובדים
שישפרו את ההיגלדיס, יסחרו בחפצים, ועוד מגוון רחב של עבודות. שכל אילו קורות
מאחורי הקלעים. גם שקצת בזבזתי את זמני במשחק על דברים אחרים, לא הרגשתי באמת
שזמני מתבזבז, שכן, כל הזמן הזה הממלכה שלי פעלה. רק שימו לב, למרות שהמשחק נותן
רושם שכל ניהול הממלכה הזה הוא לא חובה, זה לא מדויק. לפניי שניגשתי לבוס האחרון,
המשחק דרש ממני להעלות את רמת הממלכה עד לרמה 3, מה שדורש 50 אנשים בממלכה. זה יצא
שהייתי צריך לעשות משימות צדדיות במשך כשעתיים רק כדי שאוכל לגשת לבוס האחרון. לא
דבר רע בעייני, שכן המשימות הצדדיות עדיין מגוונות. רק קחו את זה בחשבון.
ני נו קוני 2 נראה
נהדר בעיצוב שלו. הוא פשוט משחק תפקידים יפני רגיל, שנועד להראות כמו אנימה.
האיזורים נראים נהדר, ויש הרבה לחקור בעולם הפתוח של המשחק עם כל מיני מקומות
סודיים מעניינים. מוזיקת הרקע של המשחק נהדרת. ואז יש את הדיבוב של המשחק. יש
אופציה לדיבוב בין יפנית לאנגלית. למרות שבדיבוב היפני יש כמה מדבבים מוכשרים כגון
אישיקווה יוי (מיקאסה משינגקי, 2ב מניר אטומטה, ויולט אברגארדן) וקורודה טאקאיה
(קיריו מיאקוזה), במהרה ויתרתי על הדיבוב היפני והחלטתי לשחק בדיבוב האנגלי מבחירה.
(!!!!!???). אז למה שאעשה זאת אתם שואלים? למרות שיש כמה מדבבים מוכשרים, הם
בודדים, ומדבבים בעיקר את הדמויות המשניות. רולאנד בדיבוב היפני נשמע כמו זקן
רוטן. המדבב האנגלי לעומת זאת, נשמע כמו גבר צעיר שאני באמת יכול לסמוך עליו. אוון
נשמע ביפנית ובאנגלית די אותו הדבר, אבל זה רולאנד שבעיקר בגללו עברתי לדיבוב
האנגלי, שהוא מצוין. לא שכל זה משנה במיוחד... שכן הרבה מהמשחק לא מדובב, גם בקטעי
סיפור הראשיים... אנחנו ב2018 למען השם... זאת הייתה די הבעיה היחידה שלי עם כל
המשחק.
זה לא שינה לי שני נו
קוני 2 קל ברמות מוגזמות (סנראן קאגורה קל ממנו והוא האהוב עליי על הפס4 אז כן...
), כל אחד מהסגנונות הרבים של המשחק מהנים. האקשן הרגיל, הקרבות צבא, הפאזלים, וניהול
הממלכה. וגם העלילה הייתה ממש חמודה. סיימתי את ני נו קוני 2 עם 53 שעות, והוא היה
נהדר. פשוט נפלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה