עם העונה הראשונה של
שינגקי נו קיוג'ין הבאתי לכם ביקורת באיחור של כמה שנים. אבל לא הפעם. העונה
השנייה של שינגקי הייתה הרבה יותר מהנה ואיכותית מהראשונה ועל כן בביקורת.
העונה השנייה מתחילה
בדיוק היכן שהעונה הראשונה הסתיימה. ערן הביס את אנני בקרב הטיטאנים ההרסני שלהם,
ואנני כלואה בתור שריון הקריסטל שנוצר מעור הטיטאן שלה. אלא שעכשיו אחת החומות
נהרסות, טיטאנים מתחילים לתקוף פעם נוספת. כמה צוותים יוצאים לחקור את המצב.
העונה השנייה מתחילה
באלמנט של מסתורין די גדול. נחשפים לנו פרטים חדשים על הביולוגיה של הטיטאנים, כמו
למשל עם הטוויסט של הפרק הראשון- החומות בנויות מטיטאנים. האימה הפעם לא הולכת על
אלמנט הזעזוע והאנדרנלין של העונה הראשונה (שבתחילה היה אפקטיבי בה, אך נעשה
למשעמם די מהר) אלא במקום זה על המסתור. הסדרה חוקרת בצורה בלשית מעניינת את
האיזורים שהדמויות מגיעות אליהן, אך תמיד משאירה לנו משהו חסר ולא נודע ברקע.
לחשוב ששינגקי נו קיוג'ין הופך לסדרת מסתורין, לזה לא ציפיתי, ואני אוהב את זה.
מאוד אוהב. (מזכיר לי מאוד את Witcher 3 The Wild Hunt בכמה מובנים).
עוד דבר שמוסיף
לאלמנט המסתורין זה שנחשפות לנו דמויות חדשות שהן טיטאנים, עם רמיזה שהרבה יותר
אנשים ממי שראינו הם טיטאנים. זה כבר מעלה את אלמנט האימה והשאלה: "מי הוא
הטיטאן כאן. מי הבוגד?" וזה נהדר.
בעיה מעט קטנה באלמנט
המסתורין והחקירה של העונה השנייה זה שהסדרה כל הזמן קופצת בין אירועי זמן כדי
להשאיר לנו חלקים ריקים בעלילה במכוון. עם טקסט שכתוב בו: "לפניי כ12
שעות" והסדרה מביאה הרבה פלאשבקים באמצע. זה מעט יכול להעיק, אך זה עדיין
עשוי טוב, גם אם כי מעט קשה לפעמים לעקוב אחרי רצף הזמן. אני מניח שהייתה אפשרות
לעשות את זה בצורה יותר טובה, אבל אני בסדר עם זה.
בנוסף, העונה השנייה
מתקנת בעיה גדולה שהייתה לי עם העונה הראשונה. בעונה הראשונה כמעט ולא היה אפיון
לדמויות. דמויות כמו סאשה היו לא יותר מ"דמות הזויה כי קוביאשי יו מדבבת
אותה", והדמות של קריסטה לעומת זאת הסתכמה בכל העונה הראשונה בתור
"חמודה שהביאה לארמין סוס". אני כן שמח לציין, שכל זה נפתר בעונה
השנייה. סאשה מקבלת פרק שלם לדמות שלה, וקריסטה מקבלת מחצית מהעונה. דמויות כמו
יימיר וריינר שהיו מאוד נידחים בעונה הראשונה מקבלים אפיון עצום, עם אופי מורכב
ובעיות באישיות המעניינת שלהם.
ואיפה ערן בכל הסיפור
הזה? למעשה הוא דמות די משנית רוב העונה. וזה מצוין, כי אני לא אוהב את ערן. אבל
גם כשערן מופיע, הוא דמות יותר מעניינת בעונה השנייה מאשר העונה הראשונה. כמה
דמויות מבקרות במעט את התפרצויות הזעם והברוטאליות שלו, וערן משתמש בידע שהוא למד
מכמה דמויות במהלך הסדרה כדי ליישם אותו. וזה נפלא.
האקשן שאמנם מופיע
פחות במהלך העונה השנייה לעומת הראשונה, גם עשוי טוב. קרבות הטיטאנים נעשים ליותר
מרשימים הפעם, כמו למשל הקרב של ערן נגד הטיטאן המשוריין שמביא קרב האבקות די
מרשים. דברים כאלה לא ראינו בעונה הראשונה.
עדיין לא חסר לנו
אקשן טוב, ועכשיו, שאנחנו ארבע שנים אחרי העונה הראשונה, סטודיו וויטז מביא לנו
ויזואלים מרשימים עוד יותר ממקודם. הסאונדטראק הפעם מביא לחנים פחות עוצמתיים (שיר
הפתיח הפעם הרבה יותר רגוע ממקודם, למשל). החילוף לעלילת חקירה ומסתורין הכריח
זאת, אך עדיין יש לנו את הסאונדטראקים העוצמתיים של העונה הראשונה כשצריך.
הדיבוב לא השתנה
מהעונה הראשונה, פרט למדבב של האנס (הוחלף מפוג'יווארה קייג'י לטסודה קנג'ירו עקב
ההפסקה הזמנית של פוג'יווארה קייג'י), ועדיין יש לנו את אותם מדבבים איכותיים.
(אני מתחיל לאהוב יותר את המדבבת של מיקאסה בגלל 2ב מניר אוטומטה, אז זה גם משהו).
אז כן, בעייני העונה
הראשונה לא הייתה טובה במיוחד. אבל כל זה משתנה עם העונה השנייה. היא הביאה אלמנט
מסתורין איכותי שלא ציפיתי ממנו משינגקי, וזה היה נפלא. עכשיו אני רק מחכה לעונה
השלישית להמשך הסיפור. והפעם, אם לא ישתבשו דברים, נחכה רק עד תחילת 2018 לעונה
השלישית בעקבות ההכרזה האחרונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה